רח' ז`בוטינסקי 35, רמת גן | טל': 072-3340454 | פקס': 03-6246259
משרד עורכי דין תעבורה - אלעד שור

סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

 

לפי אלו עובדות ניתן לבסס הרשעה בעבירת "סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה", לפי סעיף 332 (2) לחוק? 

כאמור, אך זה לאחרונה, נדרש ביהמ"ש העליון לניתוח מעמיק של סעיף 332 (2) הנ"ל, לרבות ביחס לתכליתו וליסוד הנפשי הנדרש על פיו.

המדובר הוא בפסה"ד אשר הנסיבות שנדונו בו מתייחסות לעוד אחד מני אירועים חמורים רבים, להם נדרש בימ"ש במותבים שונים, במסגרת התופעה שפשטה בשנים האחרונות ברחבי הנגד והדרום – היא תופעת המרדפים של המשטרה אחר נהגים פורעי חוק, אשר באופן נהיגתם הפרועה בכבישים עירוניים ובין עירוניים מסכנים הם את חייהם או בריאותם ושלמות גופם של נהגי כלי רכב אחרים, ואף הולכי רגל, ולעיתים רבות, מגיעים הדברים לשיא חומרתם, בעת שאותם נהגים מבקשים גם לפגוע בשוטרים הרודפים אחריהם או אלו שהציבו מחסומים בדרכם.

סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - הנסיבות שנדונו בפסה"ד הנ"ל היו, כדלקמן:

הנאשם באותה פרשה נהג ברכב באזור העיר באר-שבע במהירות מופרזת – תוך שהוא נוסע במסלול הנגדי – חצה צומת ברמזור אדום ופגע בניידת משטרה שחנתה במקום. משם המשיך בנסיעתו בנתיב הנגדי, כשהוא מאלץ כלי רכב לסטות לצידי הכביש, כדי שאלה יימנעו מהתנגשותו בהם. בשלב זה, פתחו שוטרים במרדף אחריו והורו לו לעצור, אך הוא לא שעה והוסיף לנסוע בנתיב הנגדי.

בשלב מסויים, חזר לנתיב הימני שלו, אך מיד לאחר מכן חצה, שוב, צומת ברמזור אדום, ובהתקרבו ליציאה מהעיר עקף רכב אחר וגרם לו לסטות בצורה חדה ימינה; וכתוצאה מאותה עקיפה עלה אותו נאשם על אי תנועה, שגרם לתקר בגלגליו; ואפע"פ כן, המשיך בנסיעה עד שנעצר ע"י שוטרי הניידת. 

בפס"ד זה קבע כב' הנשיא ברק, בין היתר, שתי קביעות חשובות:

האחת היא  ובניגוד לטענה, לפיה מכוון הסעיף האמור, ומעיקרא, אך לאותה סיטואציה קלאסית של יידוי אבנים או בקבוק תבערה וכיו"ב לעבר נהגים בדרכים – כי מן הדין להחילו גם על סיטואציה כזו של נהיגה פרועה בנתיבי תחבורה, העלולה לסכן, באופן מיידי וממשי, את יתר המשתמשים בדרך.

השניה – והיא זו הנוגעת למהות היסוד הנפשי הנדרש על פי סעיף זה – היא כי, ושלא כפי שנטען, אין צורך ב"כוונה מיוחדת" לגרום לתוצאות העלולות לנבוע מאותו אופן נהיגה, אלא די ביסוד הנפשי של "זדון", היינו, "צפייה מראש" את התרחשותן האפשרית של אותן תוצאות, כאפשרות "קרובה לוודאי". לשון אחר, החיל ביהמ"ש העליון על סעיף זה את "כלל הצפיות", ברמה ובמידה האמורה 

יחד עם זאת, כב' השופט רובינשטיין, שהצטרף לדבריו של כב' הנשיא ברק, ראה להוסיף עוד, בהקשר זה, כהאי לישנא: "המדובר בעבירה המצוייה, על פי סולם הענישה, במדרג הגבוה (עשרים שנות מאסר) ולא אומר שאין קושי כלשהו, בהיבט המידתיות במקרים מסויימים, ולפיכך על התביעה לשקול את התיקים הראויים" לבוא תחת כנפיו של  סעיף זה.

במילים אחרות: לא כל נהיגה שלא כדין, או אף מסוכנת, בנתיב תחבורה מחייבת, בהכרח, הבאתה תחת כנפיו של סעיף 332 (2) הנ"ל; ובאופן, שיש ותבוא היא, למשל, אך בגדר ד' אמותיו של סעיף 338 לחוק (שעניינו "נהיגה בדרך נמהרת ורשלנית", שיש בה כדי לגרום סיכון לחיי אדם  או לגרום לו לחבלה).

 

לעניין ההבחנה, בהקשר זה, בין שני הסעיפים האמורים, מוטב להביא את דברי כב' הנשיא ברק בפסה"ד האמור, כלשונם, וכה דבריו:

"עבירות העוסקות בנהיגה בדרך נמהרת או רשלנית (כדוגמת סעיף 338 לחוק העונשין) מטפלות בנהג הסביר, הממוצע, שבשל נסיבות שונות מבצע עבירה בזמן נהיגה. עבירה לפי סעיף 332 (2), לעומת זאת, מטפלת בנהג שאינו 'תמים'. היא מתמקדת בנהג שידע על הפסול בהתנהגותו, ולמרות כך, לקח סיכון ביודעין לפגיעה באנשים חפים מפשע אשר צפויים להינזק מנהיגתו הפרועה".